דקל אפרים ("אבירם")

מפקד "הבריחה" באירופה בשנים 1946 – 1948.    

אפרים דקל (לשעבר קרסנר) נולד בשמחת תורה 1903 בעיירה ליטין שבאוקראינה. אביו משה היה חסיד סקוורה, אך אימו שיינדל לבית גיטלמן היתה ציונית ולימדה את בניה למאוס בגולה ולשאוף להתחדשות חייהם בארץ ישראל. משבעת ילדיהם עלו לארץ בשנות העשרים שלושת הבנים המבוגרים יותר, ובהם אפרים, ואילו השניים האחרים שירתו בצבא הרוסי וכך שרדו בשואה ועלו לארץ בשנת השבעים. האם והבנות נרצחו על ידי הנאצים.

אפרים (עומד) עם שני אחיו לאחר עלייתם ארצה

אפרים למד בחדר והשתלם בהשכלה תיכונית ברוסית ובאוקראינית, היה היה חבר בתנועת "בני ציון" בעירו ובהמשך הצטרף לתנועת "החלוץ" במגמה לעלות לארץ ישראל. אחרי המהפכה הבולשביקית בשנים 1918-1920, ביצעו חיילי הצבא תחת שלטונו של הצורר פטליורה עשרות פוגרומים ברחבי אוקראינה, בהם נרצחו כ 50000 יהודים. בדצמבר 1920 עזבו אפרים ואחיו יוסף עם קבוצת חלוצים את העיירה והחלו את דרכם לרומניה ברגל תוך גניבת הגבול. בקישינוב התעכב כחצי שנה, השלים את ההכשרה החלוצית בחטיבת עצים בחצרות אמידים ובגריפת שלג מהרחובות בשכר זעום, ובאפריל 1921, לאחר שעמד במבחן בעברית, צורף לקבוצת חלוצים שהפליגו באניית משא לארץ ישראל.

במאי 1921 הגיע באניה בשיירת חלוצים לחופי הארץ, אך עקב מהומות מאי לא הורשו לעלות על החוף ואחרי ששה שבועות של טלטולים על פני הים חזרו לאיסטנבול, בהחלטה נחושה לחכות עד לפתיחת שערי הארץ בפניהם. אפרים וחבריו יצאו למושבה החקלאית היהודית מסילה חדשה שבקרבת העיר, ששימשה מקום הכשרה לחלוצי טרומפלדור, שם עבד ככורת עצים ביערות וכרועה בהמות. הוא וחבריו התאמנו שם גם בנשק ובתרגילים צבאיים, למען יוכלו להגן על הישוב בכח יהודי. רק בחודש אוגוסט 1921 זכה להגיע לארץ ישראל ומיד הצטרף לשורות "ההגנה". למחרת בואו החל לעבוד כסבל בנמל חיפה ובהמשך עבד בסלילת כבישים ונטיעת עצים בצריפין, בעבודה חקלאית בפרדסי פתח תקוה ובבניין בתל אביב.

אפרים דקל פעל רבות בענייני הביטחון של היישוב, בהעפלה וברכש. בשנת 1923 התגייס ע"פ צו הועד הלאומ­­­י למשטרה הבריטית בתל אביב, וב 1932 עבר לעבוד כמזכיר המחלקה הסניטרית של העיריה ובתפקידים אחרים בפקידות העירונית. היה פעיל ביסודה ובניהולה של אגודת מכבי-אש מתנדבים בת"א ובמשך שנים היה מפקדה. פעל למען הקמת הארגון הארצי של הכבאים ונבחר ליושב-ראשו. היה פעיל באגודת הספורט "מכבי" ת"א כחבר ההנהלה ומדריך בקליעה למטרה. ב-1930 השתתף במסע באופנוע באירופה לשם תעמולה לקראת המכביה הראשונה ולקח חלק בארגונה.

אפרים במדי מכבי אש 1925-1935

חבר ההסתדרות הכללית ומפא"י מראשיתן. חבר ה"הגנה" מיום בואו ארצה, המשיך בשירותו בה אף בתקופת היותו שוטר והגיע בה לדרגות פיקוד. בעבודתו במשטרה החל לארגן ולהפעיל עשרות מחבריו השוטרים במשימות בילוש, עיקוב והאזנה בתוך פיקוד המשטרה ובמוסדות שלטון בריטיים אחרים. זו הייתה ראשית התהוותו של ארגון הש"י – שירות הידיעות של "ההגנה" – שסיפק למפקדת ההגנה ידיעות על רשימות חברי ארגון מבוקשים, על מבצעים מתוכננים ועל פעילות הבולשת ומשטרת החופים כנגד ההעפלה. במשך 15 שנה היה מפקד הש"י בת"א ובמחוז הדרום, בקשרים הדוקים עם אליהו גולומב ז"ל, דוב הוז ז"ל ושאול אביגור. היה מעורה בכל פעולות ה"הגנה" והמתרחש בארץ בשטח הבטחון, בארגון העפלת עולים ורכישת נשק וכו'. ב-1938 השתתף במרכז ב"פלוגות הלילה" של וינגייט בפעולות המלחמה בפורעים הערבים ובמניעת חבלותיהם בצינור הנפט. ב-1939 נאסר בקשר להפגנה נגד "הספר הלבן" וחוק הקרקעות, הוחזק שלושה חודשים במחנה-המעצר מזרע. המשיך בפעולותיו במחתרת ה"הגנה" וביחוד בארגון העליה היהודית בדרכי ההעפלה ורכישת נשק ל"הגנה". הבולשת הבריטית חשדה בו ובמשך שנים רבות האזינה לשיחות בטלפון שלו ופתחה את מכתביו, אך הוא ידע לנהוג בזהירות ולא נתן עילה לתפסו.

בשבת השחורה ביוני 1946 היה אפרים ברשימת המבוקשים של המשטרה הבריטית, אך חמק מידה והפליג לאירופה כשהוא מוסווה כפועל באוניית משא. שם היה לאחד ממנהיגי תנועות הבריחה וההעפלה ביחד עם אשר בן נתן ואחרים. בסתיו 1946 נתמנה דקל למפקד ארגון הבריחה באירופה. בתפקיד זה שימש עד שובו לארץ עם קום המדינה ב1948.

אפרים דקל (מימין) עם קבוצה של פעילי בריחה באירופה

בימי מלחמת העצמאות התמנה אפרים לראש אגף חיל הים במשרד הביטחון. במסגרת תפקידו זה ערך סקירה השוואתית מקפת בין הצי המצרי לחיל הים הישראלי, אשר שימשה יסוד להתארגנות ולתכנון פעילותו של חיל הים בתקופה שלאחר סיום מלחמת השחרור. בתפקידו האחרון היה אפרים דקל מנהל נמל יפו, עד לסגירתו של הנמל בשנת 1965. לציון פעילותו רבת השנים למען העם והמדינה זכה לקבל את התואר "יקיר העיר תל אביב".

ב-1931 נשא אפרים לאישה את שושנה לבית אליגון, ובמרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים: רם נורית ורות. אפרים דקל נפטר בשנת 1982.

ספריו:

  • עלילות ש"י – מילקוטו של מפקד בשרות הידיעות של ההגנה, הוצאת מערכות, 1953
  • בנתיבי הבריחה – הוצאת מערכות, 1959
  • שרידי חרב – הצלת ילדים בשנות השואה ולאחריה. הוצאת משרד הביטחון, 1963
  • הכבאות המעשית - הוצאת מכבי-אש מתנדבים