דקל אפרים ("אבירם")

אפרים למד בחדר והשתלם בהשכלה תיכונית ברוסית ובאוקראינית, היה היה חבר בתנועת "בני ציון" בעירו ובהמשך הצטרף לתנועת "החלוץ" במגמה לעלות לארץ ישראל. אחרי המהפכה הבולשביקית בשנים 1918-1920, ביצעו חיילי הצבא תחת שלטונו של הצורר פטליורה עשרות פוגרומים ברחבי אוקראינה, בהם נרצחו כ 50000 יהודים. בדצמבר 1920 עזבו אפרים ואחיו יוסף עם קבוצת חלוצים את העיירה והחלו את דרכם לרומניה ברגל תוך גניבת הגבול. בקישינוב התעכב כחצי שנה, השלים את ההכשרה החלוצית בחטיבת עצים בחצרות אמידים ובגריפת שלג מהרחובות בשכר זעום, ובאפריל 1921, לאחר שעמד במבחן בעברית, צורף לקבוצת חלוצים שהפליגו באניית משא לארץ ישראל.

במאי 1921 הגיע באניה בשיירת חלוצים לחופי הארץ, אך עקב מהומות מאי לא הורשו לעלות על החוף ואחרי ששה שבועות של טלטולים על פני הים חזרו לאיסטנבול, בהחלטה נחושה לחכות עד לפתיחת שערי הארץ בפניהם. אפרים וחבריו יצאו למושבה החקלאית היהודית מסילה חדשה שבקרבת העיר, ששימשה מקום הכשרה לחלוצי טרומפלדור, שם עבד ככורת עצים ביערות וכרועה בהמות. הוא וחבריו התאמנו שם גם בנשק ובתרגילים צבאיים, למען יוכלו להגן על הישוב בכח יהודי. רק בחודש אוגוסט 1921 זכה להגיע לארץ ישראל ומיד הצטרף לשורות "ההגנה". למחרת בואו החל לעבוד כסבל בנמל חיפה ובהמשך עבד בסלילת כבישים ונטיעת עצים בצריפין, בעבודה חקלאית בפרדסי פתח תקוה ובבניין בתל אביב.

אפרים דקל פעל רבות בענייני הביטחון של היישוב, בהעפלה וברכש. בשנת 1923 התגייס ע"פ צו הועד הלאומ­­­י למשטרה הבריטית בתל אביב, וב 1932 עבר לעבוד כמזכיר המחלקה הסניטרית של העיריה ובתפקידים אחרים בפקידות העירונית. היה פעיל ביסודה ובניהולה של אגודת מכבי-אש מתנדבים בת"א ובמשך שנים היה מפקדה. פעל למען הקמת הארגון הארצי של הכבאים ונבחר ליושב-ראשו. היה פעיל באגודת הספורט "מכבי" ת"א כחבר ההנהלה ומדריך בקליעה למטרה. ב-1930 השתתף במסע באופנוע באירופה לשם תעמולה לקראת המכביה הראשונה ולקח חלק בארגונה.