(מפי הנכדה שושי שתית).
סבתי חיה לבית ווכטר (WECHTER) נולדה בסוקלוב והיתה דור רביעי במקום. משפחתה הייתה ענפה ומרובת ילדים ונכדים.
חיה ומשה צודיקר (TZUDIKER) התגוררו בסוקולוב פודלסקי (SOKOLOW PODLASKI) שבמזרח פולין עם חמשת ילדיהם: טובה, זאב, יהושע, מרים ורחל.
עם כניסתם לפולין ב-1.9.1939 הפציצו הגרמנים את העיר, והבת הקטנה, רחל, נהרגה מפגיעת פצצה בדרכה לבית הספר בהיותה בת 10 בלבד. באותו רגע החליט סבי לא להשאר תחת הכיבוש הנאצי ולהסתכן באיבוד ילדיו האחרים. כשנקבע הגבול בין רוסיה לפולין בנהר הבוג שעבר בסמוך, לקח את משפחתו וחצה את הנהר יחד עם עוד אלפי יהודים שעשן כמותו. את סבתא, אשתו, נאלץ לקחת בכוח מכיוון שלא רצתה להשאיר את הורייה ומשפחתה מאחור.
עד שנת 1941 הם התגוררו בדרוהוצ'ין שעל הגבול. הרוסים, שהבינו שהגרמנים עומדים לפלוש ,למרות ההסכם, החליטו ל"נקות" את המקום מיהודים וכל משפחה שלא החזיקה אישור שהייה, הוגלתה לסיביר. למרבה האירוניה ולמרות הסבל הנורא שחוו שם, זה היה גם הדבר שהציל אותם בסופו של דבר.
אחותו של אבי, טובה, נישאה שם וילדה בן בשם ישראל,שמת מרעב בגיל שלושה שבועות. לאחריו נולדה בת נוספת בשם לאה.
בתום המלחמה עברו להתגורר במחה עקורים בגרמניה, שם נולדה לטובה בת נוספת, פרידה. כשהגיעו שליחי ההגנה למחנה, החליט אבא לעלות לישראל ולהתגייס להגנה. גם סבא אמר, שזה המקום היחיד בעולם שאליו הוא מוכן לעבור.
כל בני המשפחה חיכו עם מטלטליהם באמצע הלילה לבואם של פעילי הבריחה שהיו אמורים להבריח אותם לישראל. כשהגיעו השליחים, הם סירבו לקחת את התינוקת של טובה. הם הסבירו שלא ניתן לקחת תינוקות כי בכיים עלול לחשוף את כולם, ולפיכך יש להשאיר אותה במחנה עד שהעלייה תהייה לגאלית. טובה סירבה להיפרד מבתה הקטנה וכך נאלצה המשפחה להשאיר את טובה ומשפחתה מאחור ולצאת לדרך בלעדיה. משפחתה של טובה שהתה שנתיים נוספות במחנה ובסופו של דבר שוכנעו על ידי נציג הג'וינט להגר לארצות הברית.
אבא נסע לחודשיים לפריז למחנה אימונים של ההגנה ומשם עלתה המשפחה באונייה גליל לארץ.
השנה (2013) נסגר מעגל, כשאבא פגש את אחייניתו לאה בפעם הראשונה מאז נפרדו, היא היתה אז בת שבע. השנה מלאו לה 72.