נצר יעקב

בנתיב בריחתו הגיע יעקב לבארי באיטליה ומשם למרסיי בצרפת. במרסי גויס לשירות עליה ב' במסגרת ה"הגנה". מפקדיו זיהו את בקיאותו בשפה העברית והציעו לו להצטרף לקורס "גדעונים" – האלחוטאים של עליה ב'. יעקב התגייס לשורות המוסד לעליה ב'.

בתום הקורס, נשלח יעקב לצוות אניית המעפילים "יהודה הלוי" שהייתה האנייה הראשונה שהעלתה מעפילים מצפון אפריקה (מרוקו). מפקד האניה היה ישראל חרקובסקי (חורב) משדות ים. במהלך ההפלגה, נודע ליעקב שישראל נשוי לאסתר, אחותה של חיה, אשת אחיו, צבי. כך גילו השניים שהם קרובי משפחה. הספינה נלכדה ע"י הבריטים מול חופי הארץ. המעפילים גורשו לקפריסין, אך יעקב ואנשי צוות אחרים הוסתרו ומולטו דרך נמל חיפה שאליו הובאה הספינה.

בהגיעו לארץ בסמוך לקום המדינה, התגייס יעקב לשורות חיל הים והיה ממקימיו. יעקב שירת בחיל הים עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1973. את שירותו בחיל עשה יעקב כאלקטרונאי בכיר והיה שותף, בין השאר, לקליטתן של הצוללות הראשונות בתחילת שנות ה- 60. בין השנים 1970-1968, נשלח לאיטליה כדי לקלוט את המכ"ם המיועד לספינות הטילים הראשונות של החיל.

לאחר פרישתו מצה"ל, נקרא ל"רפאל" ועבד שם עד לפטירתו. במסגרת עבודתו ברפאל היה בצוות שפיתח את תחום הלוחמה האלקטרונית ופיצח, לראשונה במערב, את סודותיהם של טילי הנ"מ הרוסיים. הצוות זכה על כך בפרס ביטחון ישראל.

בשנת 1953 נישא לרות לבית וכולדר, ונולדו להם שני ילדים: אבירם ורחל (ע"ש הוריו).